מנהיגות מערכתית
מנהיגות מערכתית (Systems-Led Leadership) היא גישה הגורסת כי אין די בשיתוף מידע ובשיתוף פעולה בין שחקנים שונים במערכת, וכי לטווח הארוך ולטובת האפשרות להוביל שינוי מערכתי, נדרשים תפקידים או פונקציות שיטייבו את המערכת עצמה ויגרמו לה להתנהל בצורה יעילה ומועילה יותר (מנהיגות מערכתית נקראת במקומות אחרים גם מנהיגות אדפטיבית, מונח שטבע פרופ' רון חפץ מהרווארד).[1]
החוקרת דניאלה פאפי מגדירה מנהיגות מערכתית כ"נקיטת פעולות עקביות המבוססת על הבנה כלשהי של מערכת, מתוך כוונה לשפר את ההשפעה של קשרים בתוך המערכת".[2] במילים אחרות, מדובר בפעולות שנועדו לקדם מערכות חברתיות משתנות באמצעות טיוב של המערכת עצמה, ולא באמצעות קידום של פתרון קונקרטי בתוך המערכת. לפי תפיסה זו ארגוני תשתית או פלטפורמה הם שחקן חשוב בעיצוב האקוסיסטם והמערכת המורכבת, גם אם אינם מובילים התערבויות בשדה באופן ישיר. שחקנים אלו, הפועלים בפריזמה של מנהיגות מערכתית, נוטים לרוב להתמקד באופן זרימת המידע וההשפעות בין השחקנים השונים במערכת. בהקשר הישראלי ניתן לציין לדוגמה את הפורום לכלכלת אימפקט, שמבקש לבחון את מגוון השחקנים בשדה האימפקט בישראל כמערכת ולא לקדם פתרון של אתגרים קונקרטיים בתוך השדה.
מנהיגות מערכתית מצריכה בשלות של האקוסיסטם, לצד הבנה של האחריות המשותפת של כלל השחקנים הפעילים בשדה – בייחוד בהובלת שינוי הקשור בבעיה חברתית מורכבת שניצבת בלב האקוסיסטם, ותחזוק ושיפור של המערכת עצמה.