חשיבה מערכתית היא חשיבה לא ליניארית העוסקת בראיית השלם. היא מאפשרת התבוננות בסביבה מורכבת המכילה חלקים רבים כך שנוכל להבין את הדפוסים השלמים ולפתח אסטרטגיות לפעולה ולהובלת שינוי. היא מכוונת אותנו לשבור "סיילואים" ולזהות קשרים ויחסי גומלין בין מרכיבים בתוך המערכת, במקום להתמקד באירועים בודדים, חלקים נפרדים או סימפטומים. היא מבוססת על שילוב בין אנליזה לסינתזה, ראיית-על, הבנת הקשרים והממשקים וריבוי ערוצי פעולה.
כיוון שהמערכות מורכבות, אין מודל אחד שנותן לנו תמונה מלאה. החיבור בין כלים ומודלים שונים (כפי שיפורט בהמשך) והאינטגרציה שלהם להבנת הנרטיב והדינמיות של המערכת – הוא הוא המפתח לזיהוי נקודות התערבות פוטנציאליות.
מיפוי המערכת מסייע לנו לחקור את שורשי הבעיה ולזהות את דפוסי ההתנהלות של המערכת. לשם כך עלינו לייצר הבנה מעמיקה יותר של עולם הבעיה, שתחילתה כאמור בזיהוי הבעיה, זיהוי מרכיבי המערכת הסמויים והגלויים והבנת לולאות המשוב שמניעות אותה.
כל אלו עומדים בניגוד לדפוסי החשיבה המקובלים בעולם המערבי, שנוטים להיות ליניאריים ולהניח כי גורם א' מביא לתוצאה ב', מה שמקשה מאוד על אימוץ חשיבה מערכתית. גם הנטייה הרווחת לפתור בעיות מורכבות באמצעות ניסיון לפשט אותן, לרוב על ידי פירוקן לכמה בעיות נפרדות, אינה מסייעת באימוץ חשיבה מערכתית. אחת הדרכים הנפוצות לסיוע בתהליכי חשיבה ומיפוי מערכתי בכלל היא המשגה גרפית של מציאות מורכבת, כדי לזהות הקשרים והשפעות שונות.
תרשים 4 מסכם ויזואלית את ההבדלים בין חשיבה מערכתית לדפוסי חשיבה מקובלים של ניתוח ופתרון בעיות.
בחלק ג' של הסקירה נפרט מודלים שונים המסייעים במיפוי המערכת מתוך חשיבה מערכתית. ואולם, חשוב להבין כי אף אחד מהמודלים אינו מציג ניתוח מלא ושלם של המערכת והבעיה: כל מודל מציע שכבה נוספת של הבנה וניתוח של היבט מסוים של המערכת, ורק החיבור ביניהם מאפשר לגבש תובנות מועילות וכוללות. המיפוי המעמיק ושילוב המודלים נועדו לייצר הבנה מעמיקה יותר של עולם הבעיה ומאזן הכוחות, ויניחו גם את התשתית לזיהוי של נקודות המינוף לשינוי, שעליהן נרחיב בחלק הבא.